בדיקת האופטומטריסט

תמונה 1. קרטוקונוס מתקדם במבט מהצד.

האבחון של קרטוקונוס נעשה ע"י שילוב של מספר בדיקות. בד"כ הראשון שחושד בקיום קרטוקונוס הוא האופטומטריסט. בד"כ גיל ההופעה של הקרטוקונוס הוא לקראת סוף העשור השני, כאשר מתחילות תלוהנות של ירידה גוברת בחדות הראייה בעין אחת או בשתי העיניים. ממצאים חשודים בבדיקת המשקפיים ע"י האופטומטריסט, כגון עלייה חדה בצילינדר, ומציאת רפלקס מוזר בצורה מספריים במהלך בדיקת הרטינוסקופיה (המבוצעת כחלק מבדיקת המשקפיים) – תביא להפניית המטופל ע"י האופטומטריסט לבדיקת רופא עיניים, ועדיף למומחה לקרנית. בד"כ האופטומטריסט יבצע בעצמו מיפוי ממוחשב של הקרנית, ויאבחן בעצמו את קיום הקרטוקונוס.

לחץ כאן למידע על אופטומטריסט המומחה באבחון ובהתאמת עדשות מגע מיוחדות לקרטוקונוס.

בדיקת רופא העיניים

רופא העיניים יבדוק את המטופל במנורת סדק (מכשיר המבוסס על מיקרוסקופ המאפשר בדיקת העין בהגדלה גבוהה), ובמקרים של קרטוקונוס מתקדם יוכל להבחין בהתקמרות הקרנית ובהדקקות הקרנית (תמונה 1). בקרטוקונוס מתקדם ניתן לראות קוים עדינים מקבילים זה לזה בחלק הפנימי של הקרנית (נקראים vogt's stria), ולעיתים אף הצטלקות במרכז הקרנית (apical scarring). אולם ברוב המקרים של קרטוקונוס התחלתי, לא ניתן למצוא ממצא כלשהוא בבדיקת הקרנית.

מיפוי ממוחשב (טופוגרפיה) של הקרנית

תמונה 2. מיפוי ממוחשב (טופוגרפיה)של הקרנית חיוני לבדיקת תקינות פני הקרנית.

אמצעי האבחנה העיקרי לקרטוקונוס הוא המיפוי הממוחשב (טופוגרפיה) של הקרנית. זהו אמצעי הדמייה המצלם את הקרנית והבונה מפה טופוגרפית של פני הקרנית (תמונה 2). המפה מראה בצורה מדוייקת את הקמירות היחסית של הקרנית בכל נקודה. סולם של צבעים מראה את הקמירויות השונות. איזורים בהם הקרנית יותר קמורה מיוצגים בצבעים כתומים ואדומים, בעוד שאיזורים בהם הקרנית פחות קמורה מסומנים בצבעים כחולים וירוקים (תמונה 3).

בקרנית תקינה הקמירות אחידה ולכן הצבע בטופוגרפיה של הקרנית יהיה אחיד (בד"כ ירוק). בקרנית עם אסטיגמציה (המתבטאת בצילינדר במשקפיים) נראה צורת פרפר סימטרית, שבה הקמירות גבוהה יותר בציר אחד של הקרנית (תמונה 3).

הקמירות בחלק התחתון שווה לזו שבחלק העליון של הקרנית, כלומר הפיזור של הקמירות בקרנית הוא סימטרי. טווח הערכים התקין של קמירות הקרנית הוא בין 40 ל- 48 דיופטר.

בקרנית עם קרטוקונוס נראה איזור אחד עם קמירות גבוהה מאוד (ערכי הקמירות של הקרנית יהיו גבוהים מ- 49 דיופטר). כ"כ קמירות הקרנית אינה סימטרית: בד"כ החלק התחתון של הקרנית יהיה קמור יותר מהחלק העליון (האיזור הקמור יותר יסומן בצבעים כתומים-אדומים, ר' תמונה 4).

תמונה 4 מדגימה מיפוי (טופוגרפיה) של הקרנית בקרטוקונוס. יש במיפוי את שני המאפיינים העיקריים של קרטוקונוס:

1- קמירות הגבוהה מ- 49 דיופטר (רואים שהקמירות בחלק האדום היא מעל 60 דיופטר).

2- חוסר סימטריות בין החלק התחתון, הקמור יותר, והחלק העליון. הבדל של מעל 2 דיופטר בין החלק התחתון לחלק העליון מצביע בוודאות על קרטוקונוס.

הטופוגרפיה של הקרנית היא בדיקה מהירה, קלה לביצוע ולא פולשנית. הנבדק מניח את ראשו מול המכשיר, ותוך כדקה מתקבל צילום צבעוני של הקרנית. בעזרת בדיקה זו ניתן לעקוב אחר התקדמות הקרטוקונוס בצורה מדוייקת, על פי צורת הקרנית ועל פי נתוני הקמירות המצויינים על המפה.

עובי הקרנית (פאכימטריה)

בדיקה חשובה נוספת היא בדיקת עובי הקרנית (פאכימטריה). זו בדיקה המבוססת על אולטרה-סאונד של הקרנית. גם זו בדיקה קצרה ולא פולשנית, הנותנת מדידה של עובי הקרנית בנקודות שונות של הקרנית. העובי של הקרנית נמדד ביחידת מדידה הנקראת מיקרון (1000 מיקרון = 1 מילימטר). לכל אדם עובי אחר של הקרנית. העובי הממוצע של הקרנית התקינה באוכלוסיה הוא 530 מיקרון. באנשים עם קרטקונוס עובי הקרנית בד"כ נמוך מ- 500 מיקרון, ובמקרים מתקדמים יכול להיות נמוך גם מ- 400 מיקרון. ככל שהקרטוקונוס מתקדם יותר, כך הקרנית תהיה דקה יותר בשיא איזור הקמירות.

בחזרה לקרטוקונוס.