התקשרו אלינומהן הצורות של הרפס בעין?
נגיף ההרפס יכול לפגוע בלחמית, בקרנית ובלשכה הקדמית. בקרנית הנגיף יכול לגרום למחלה באפיתל הקרנית המתבטאת בכיב בצורת “דנדריט”, או למעורבות של גוף הקרנית (הסטרומה – המרכיבה את מרבית הקרנית) בצורת בצקת ממוקמת. כמו כן יכולה להתפתח דלקת בלשכה הקדמית.
נגיף ההרפס יכול לגרום למחלה הפוגעת בלחמית, בקרנית ובלשכה הקדמית. בקרנית הנגיף יכול לגרום למחלה באפיתל הקרנית, או למעורבות של גוף הקרנית (הסטרומה – המרכיבה את מרבית הקרנית, ראה הסבר על מבנה הקרנית).
דלקת באפיתל הקרנית – תאי האפיתל הם שכבת תאי הציפוי החיצונית של הקרנית. נגיף ההרפס עלול להגיע לתאים אלו ולהתרבות בהם. תאים אלו עלולים למות ולנשור, וכתוצאה יתפתח איזור שבו התאים חסרים. תהליך זה נקרא כיב של הקרנית. לכיב הנגרם כתוצאה מהרפס יש צורה מאוד אופיינית – הוא נראה בצורה של קווים המסתעפים ויוצרים שלוחות, בדומה לענפים של עץ. צורה זו מזכירה צורה של תאי עצב הנקראים דנדריטים. לכן כיב זה נקרא כיב דנדריטי או בקיצור דנדריט (תמונה 3). הכיב הדנדריטי עלול להתפשט ולהתרחב ולהפוך לכיב נרחב, שצורתו מזכירה מפה גיאוגרפית. כיב כזה נקרא כיב גיאוגרפי (תמונה 4).
תמונה 4 – כיב גיאוגרפי בקרנית הוא ביטוי להחמרת המחלה
כדי לאבחן את הכיב ניתן להשתמש בחומר צבע הנקרא פלואורסצאין. רופא העיניים מזליף טיפה של פלואורסצאין לקרנית. איזור הכיב, בו חסרים תאי האפיתל נצבע בצבע צהוב ירקרק. צבע זה בולט יותר כאשר מאירים אותו באור כחול. באופן זה ניתן להדגים כיבים דנדריטיים וכיבים גיאוגרפיים הנגרמים מהרפס.
עם טיפול מתאים הכיב בקרית הנגרם מהרפס עשוי להיעלם לחלוטין ללא צלקות או פגיעה בקרנית. ללא טיפול מתאים הכיב עלול להתפתח ולפגוע בחלקים הפנימיים של הקרנית. כ”כ עלול להגרם זיהום משני מחיידקים בכיב הנגרם מהרפס.
תמונה 5 – דלקת של גוף הקרנית כתוצאה מהרפס מתבטאת בבצקת במרכז הקרנית
דלקת בגוף (סטרומה) של הקרנית – זהו תהליך בו מעורבת רקמת הסטרומה של הקרנית (גוף הקרנית המורכב מסיבי קולאגן). תהליך זה מתרחש על רקע חדירת הזיהום לעומק הקרנית. דלקת של גוף הקרנית היא למעשה תגובה מאוחרת של המערכת החיסונית כנגד הוירוס. במקרים אלו הוירוס כבר אינו קיים יותר בקרנית, אך השאיר “עקבות” בצורת חלבונים ויראליים האופיניים לו (אנטיגנים). המערכת החיסונית מזהה את החלבונים הללו כגופים זרים, ויוצרת תגובה דלקתית כנגדם. התגובה הדלקתית מתבטאת בהופעת בצקת ממוקמת באיזור מסויים של הקרנית (תמונה 5). לבצקת יש צורה של עיגול או דיסק. בצקת זו עלולה לגרום לירידה משמעותית בראייה. תהליך הבצקת יכול להיות ממושך, וללא טיפול עלול להתמשך שבועות ואף חודשים. טיפול מתאים עשוי לקצר את משך התהליך הבצקתי. התהליך הדלקתי עלול להסתיים ביצירת צלקת וכלי דם בקרנית, הפוגעים בשקיפותה, והגורמים לירידה קבועה בחדות הראייה.
תמונה 6 – דלקת נמקית של הקרנית עם תגובה דלקתית קשה וכיב עמוק
דלקת נמקית של גוף הקרנית – זהו סיבוך נדיר למדי של הרפס בקרנית. במצב זה נגרם כיב מתקדם של הקרנית, המערב הן את תאי האפיתל והן את גוף הקרנית. המצב עלול להתקדם במהירות ולגרום להתמוססות של הקרנית, וללא טיפול אף להתנקבות הקרנית (תמונה 6). לאחר טיפול עלול התהליך להסתיים בצלקת נרחבת ועמוקה בקרנית, עם אובדן משמעותי של הראיה.
דלקת של הלשכה הקדמית (אוביאיטיס קדמית) – זהו מצב יחסית נדיר שבו יש דלקת פנימית, המערבת את הרקמות של המקטע הקדמי, כולל הקשתית (האיריס), נוזל הלשכה הקדמית, והתאים הפנימיים של הקרנית (הנקראים תאי אנדותל). דלקת זו מתבטאת בתחושת סינוור לאור, ראיה מטושטשת, ולעיתים אודם בעין וכאב עמום. במרבית המקרים התהליך הדלקתי ניתן לטיפול. ללא טיפול עלולים להתפתח סיבוכים האופייניים לדלקות פנימיות של העין (הדבקויות בין האישון והעדשה, הדבקויות באיזור הניקוז של נוזל הלשכה הקדמית והתפתחות לחץ תוך עיני גבוה, פגיעה בתאי האנדותל של הקרנית).
חזרה להרפס של הקרנית
