פטריגיום

כאשר הפטריגיום גדול ומעובה, ובולט מעל פני משטח העין, הוא עלול לגרום לדלקת כרונית של משטח העין החיצוני. הדבר מתבטא באודם ניכר של העין, דמעת, גירוי, צריבה ואי נוחות מתמידים של העין (תמונה 4). פטריגיום כזה גורם לאי נוחות רבה, ולהפרעה אסתטית משמעותית, ובמרבית המקרים יהיה צורך לבצע ניתוח להסרת פטריגיום.

בעיה נוספת שהפטריגיום יכול ליצור היא עיוות של הקרנית. פטריגיום גדול עלול למשוך את הקרנית בנקודת החיבור שלו אליה, וע"י כך למשוך אותה ולגרום להשטחתה בציר האופקי. כתוצאה תופיעה הקמרה יחסית בציר האנכי של הקרנית. התוצאה תהיה אסטיגמציה גבוהה, שתגרום לצורך להתאים משקפיים עם צילינדר.

במקרים רבים הפטריגיום מתפתח לאט לאורך שנים, ומתקדם בהדרגה לכיוון מרכז הקרנית. ככל שמחכים יותר עם ההחלטה על הסרתו בניתוח, כך הוא יתקדם ויגרום להפרעה רבה יותר בראייה, בתחושת האי נוחות, בהופעת דלקת כרונית, ובהפרעה הקוסמטית. לעיתים נוצרת צלקת באיזור ראש הפטריגיום בקרנית, בעיקר בפטיריגיום מתקדם. במקרים כאלו, לא ניתן להסיר את הצלקת בניתוח להסרת פטריגיום. לכן מומלץ לא להמתין עד שהפטריגיום יגיע למרכז הקרנית, ולהסירו כשהוא עדיין קטן.

מהם הסימפטומים של פטריגיום?

1. גירוי, צריבה, אודם ותחושת אי נוחות בעין – כתוצאה מכך שהנגע מעובה ובולט מעל פי משטח העין.

2. עיוות הקרנית – כתוצאה ממשיכה של הפטריגיום את קצה הקרנית, נגרם בה עיוות הגורם לאסטיגמציה, המתבטאת בצורך להתקין משקפיים עם צילינדר גבוה.

3. פגיעה בציר הראיה – כשהפטריגיום גדול הוא עלול להגיע למרכז הקרנית, ולגרום להפרעה משמעותית לראיה. במצב זה עלולה להתפתח צלקת, שתשאר בקרנית גם לאחר ניתוח.

4. הפרעה ביכולת להרכיב עדשות מגע – כאשר ראש הפטריגיום גדול ובולט, קשה מאוד להרכיב עדשות מגע. הן עלולות ליפול, או לגרום להחמרת הדלקת בעין כתוצאה מהחיכוך בין העדשה ובין קצה ראש הפטריגיום.

5. פגיעה במראה החיצוני – פטריגום גדול ומודלק עלול לגרום לפגיעה במראה החזותי של העין.

מהו הטיפול בפטריגיום?

כאשר הפטריגיום קטן ולא גורם לתלונות, אין צורך בטיפול כלשהוא.

כאשר מופיעים סימני דלקת, ותלונות של גירוי ואי נוחות בעין, הטיפול הוא מקומי בעזרת נוגדי דלקת שונים (סטרואידים או NSAIDS כגון וולטרן), וכן בעזרת תחליפי דמעות ללא חומרים משמרים (דמעות מלאכותיות) כדי להקטין את החיכוך בין העפעפיים והפטריגיום.

מתי יש לבצע ניתוח להסרת פטריגיום? כאשר הפטריגיום מתקדם וגדל אל תוך הקרנית ומתקרב אל ציר הראיה; כאשר הפטריגיום גורם לאי נוחות משמעותית המתבטאת בצריבה, דמעת ותחושת גוף זר; כאשר הפטריגיום גורם לעיוות של הקרנית המתבטא באסטיגמציה גבוהה (צילינדר במשקפיים); או כאשר צריך לבצע ניתוח תוך עיני אחר (כמו ניתוח להסרת קטרקט) והפטריגיום מפריע לביצוע הניתוח.

ניתוח להסרת פטריגיום. הטיפול הדפיניטיבי לפטריגיום הוא הסרתו בניתוח. קיימות שיטות שונות לניתוחי פטריגיום. השיטות המקובלות כיום כוללות שימוש בשתל לחמית ותפירתו באיזור הסרת הפטריגיום מהלחמית, שימוש במיטומיצין C מקומי בתום הניתוח, או שילוב של 2 השיטות. בניתוחים בהם משתמשים בשתל לחמיתי ניתן לבצע את עיגון השתל בעזרת תפרים או בעזרת דבק ביולוגי.

ניתוח פטריגיום מתבצע ע"י מומחה למחלות קרנית. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, במסגרת אמבולטורית, נמשך כ- 30 כד 40 דקות, ולא כרוך בכאב. בסוף הניתוח אנו מניחים עדשת מגע טיפולית על הקרנית, שעוזרת לתהליך הריפוי ומונעת אי נוחות וכאבים. עדשת המגע תישאר על הקרנית במהלך השבועיים שלאחר הניתוח כדי לאפשר את צמיחת האפיתל המחודשת באיזור ראש הפטיריגיום (בקרנית). לעיתים יתכנו כאבים בעין המנותחת ביום הראשון שלאר הניתוח. העין תהיה אדומה וגרויה במהלך השבוע הראשון. הטיפול בשבוע הראשון יכלול טיפות של אנטיביוטיקה וסטירואידים. לאחר כשבועיים נוציא את עדשת המגע ונסיר את התפרים מהלחמית. מכאן ימשיך המטופל להזליף טיפות של סטרואידים לעין המנותחת במשך 3 חודשים, כדי להקטין את התגובה הדלקתית לניתוח, וכדי להפחית את הסיכון בהישנות הנגע.

קיים סיכוי של פחות מ- 5% להישנות הפטריגיום ולצמיחתו מחדש לאחר הניתוח. במקרה כזה ניתן לבצע ניתוח חוזר.

לחצו כאן למידע נוסף על ניתוח להסרת פטריגיום.