להתבונן, לשאול, לגלות

לראות את כל הצבעים שבעולם

לראות תמיד, בכל גיל

לראות רחוק, ללא גבולות

לראות את הגוונים והאורות

לראות ברור, להיות חופשי

  • פטריגיום

    פטריגיום הוא תהליך ניווני כרוני מתקדם של הלחמית (לובן העין), המתבטא בצמיחת רקמה מהלחמית המכילה כלי דם על גבי הקרנית. מצב זה נפוץ באיזורים עם חשיפה רבה לקרינת השמש. הפטריגיום יכול להיות יציב במשך שנים רבות, אך יכול גם להתקדם ולצמוח אל מרכז הקרנית. הטיפול בפטריגיום הוא ע”י ניתוח הכולל את הסרת הרקמה ושימוש באמצעי עזר נוספים כדי למנוע את הישנות התהליך.

    תמונה 1. פטיריגיום

    תמונה 1. פטיריגיום

    פטריגיום (Pterygium, בעברית: תבלול) הוא תהליך ניווני כרוני מתקדם של הלחמית (לובן העין). התהליך מתבטא בהופעה של רקמת לחמית לא תקינה המאופיינת בריבוי כלי-דם, והצומחת על גבי הקרנית, בצורה של של כנף או משולש (תמונה 1), בד”כ באיזור הנזאלי של הקרנית (האיזור בין העפעפיים הקרוב אל האף).

    הפטריגיום נפוץ ביותר באיזורים עם אקלים חם, יבש ומאובק, שבהם יש חשיפה מרובה לקרינת השמש. באוסטרליה, טיבט ומונגוליה שיעור הפטיריגיום באוכולוסיה נע בסביבות 15-18%.

    הפטריגיום גורם להפרעה משמעותית לעין ולראיה, המתבטאת בתחושת גירוי ואי נוחות בעין, שינויים בחדות הראיה, פגיעה ביכולת להרכיב עדשות מגע, ופגיעה במראה האסטתי. הטיפול בו כולל תחליפי דמעות ונוגדי דלקת הניתנים מקומית במצבים הקלים, וניתוחים שמטרתם הסרת הפטריגיום ומניעת הישנותו.

    כיצד מתפתח פטריגיום?

    חשיפה ממושכת לקרינת UV נחשבת לגורם העיקרי להתפתחות הפטריגיום. מחקרים הראו שקרני האור הפוגעות בחלק החיצוני של העין, מתמקדות משיקולים אופטיים בחלק הנזאלי של הגובלת (הגבול שבין הקרנית והלחמית). התמקדות זו גורמת לריכוז של אור הגדול פי 20 מכל מקום אחר בעין, דבר הגורם לנזק ממוקם לאיזור הגובלת. נזק זה מעודד את יצירת הפטריגיום באיזור הנזאלי של הגובלת וצמיחתו לכיוון הקרנית.

    מחקרים אחרים הדגימו שדלקות כרוניות של משטח העין החיצוני, ובמיוחד מצב של יובש העין, גורמות להופעה של תאי דלקת בלחמית, שחרור של גורמי דלקת (ציטוקינים) ואנזימים הגורמים לפירוק הרקמה, לשפעול של תאי רקמה (פיברובלסטים), וכל אלו גורמים לשינויים הכרוניים ברקמה המתבטאת לבסוף בהופעת הפטריגיום.

    מהם הסימנים של פטריגיום?

    תמונה 2. לפטיריגיום צורת כנף או משולש.

    תמונה 2. לפטריגיום צורת כנף או משולש.

    פטריגיום נראה כמו נגע דמוי כנף או בצורה משולש, היוצא מאיזור הלחמית הנזאלית לכיוון הקרנית (תמונה 2). החלק הנמצא בתוך הקרנית נקרא ראש הפטריגיום, והחלק הנמצא בלחמית נקרא גוף הפטריגיום. הפטריגיום יכול להופיע במגוון גדלים וצורות, החל מפטריגיום קטן ולא משמעותי, החודר למרחק של פחות מ-1 מ”מ אל הקרנית, ועד לפטריגיום גדול החודר אל מרכז הקרנית. הוא יכול להיות שטוח או בשרני ועבה. הפטריגום יכול להיות בעין אחת או בשתי העיניים, ראשוני או חוזר (לאחר שכבר הוסר בניתוח), והוא יכול לעיתים רחוקות להיות דו-ראשי (כלומר לצמוח משני צידי הקרנית).

    תמונה 3. פינגוקולה בולטת ומודלקת.
    תמונה 3. פינגוקולה בולטת ומודלקת.

    פינגוקולה (Pinguecula) היא נגע קטן, ממוקם ובולט, בגוון לבן-צהוב, המופיע גם הוא בחלק הנזלי של הלחמית, ליד הגובלת. בניגוד לפטריגיום, הפינגוקולה איננה מתקדמת, ואיננה צומחת אל תוך הקרנית (תמונה 3). כאשר היא גודלה ובולטת, היא יכולה להיות מודלקת ואדומה, ולגרום לתחושת אי נוחות וגיקוי משמעותיים של העין. בד”כ מדובר במצב יציב שאינו מתקדם, אך לעיתים יכולה הפינגקולה להפוך בסופו של דבר לפטריגיום.

    תמונה 4. פטיריגיום גדול ובולט, הגורם לדלקת כרונית.
    תמונה 4. פטריגיום גדול ובולט, הגורם לדלקת כרונית.

    כאשר הפטריגיום גדול ומעובה, ובולט מעל פני משטח העין, הוא עלול לגרום לדלקת כרונית של משטח העין החיצוני. הדבר מתבטא באודם ניכר של העין, דמעת, גירוי, צריבה ואי נוחות מתמידים של העין (תמונה 4). פטריגיום כזה גורם לאי נוחות רבה, ולהפרעה אסתטית משמעותית, ובמרבית המקרים יהיה צורך לבצע ניתוח להסרת פטריגיום.

    בעיה נוספת שהפטריגיום יכול ליצור היא עיוות של הקרנית. פטריגיום גדול עלול למשוך את הקרנית בנקודת החיבור שלו אליה, וע”י כך למשוך אותה ולגרום להשטחתה בציר האופקי. כתוצאה תופיעה הקמרה יחסית בציר האנכי של הקרנית. התוצאה תהיה אסטיגמציה גבוהה, שתגרום לצורך להתאים משקפיים עם צילינדר.

    במקרים רבים הפטריגיום מתפתח לאט לאורך שנים, ומתקדם בהדרגה לכיוון מרכז הקרנית. ככל שמחכים יותר עם ההחלטה על הסרתו בניתוח, כך הוא יתקדם ויגרום להפרעה רבה יותר בראייה, בתחושת האי נוחות, בהופעת דלקת כרונית, ובהפרעה הקוסמטית. לעיתים נוצרת צלקת באיזור ראש הפטריגיום בקרנית, בעיקר בפטיריגיום מתקדם. במקרים כאלו, לא ניתן להסיר את הצלקת בניתוח להסרת פטריגיום. לכן מומלץ לא להמתין עד שהפטריגיום יגיע למרכז הקרנית, ולהסירו כשהוא עדיין קטן.

    מהם הסימפטומים של פטריגיום?

    1. גירוי, צריבה, אודם ותחושת אי נוחות בעין – כתוצאה מכך שהנגע מעובה ובולט מעל פי משטח העין.

    2. עיוות הקרנית – כתוצאה ממשיכה של הפטריגיום את קצה הקרנית, נגרם בה עיוות הגורם לאסטיגמציה, המתבטאת בצורך להתקין משקפיים עם צילינדר גבוה.

    3. פגיעה בציר הראיה – כשהפטריגיום גדול הוא עלול להגיע למרכז הקרנית, ולגרום להפרעה משמעותית לראיה. במצב זה עלולה להתפתח צלקת, שתשאר בקרנית גם לאחר ניתוח.

    4. הפרעה ביכולת להרכיב עדשות מגע – כאשר ראש הפטריגיום גדול ובולט, קשה מאוד להרכיב עדשות מגע. הן עלולות ליפול, או לגרום להחמרת הדלקת בעין כתוצאה מהחיכוך בין העדשה ובין קצה ראש הפטריגיום.

    5. פגיעה במראה החיצוני – פטריגום גדול ומודלק עלול לגרום לפגיעה במראה החזותי של העין.

    מהו הטיפול בפטריגיום?

    כאשר הפטריגיום קטן ולא גורם לתלונות, אין צורך בטיפול כלשהוא.

    כאשר מופיעים סימני דלקת, ותלונות של גירוי ואי נוחות בעין, הטיפול הוא מקומי בעזרת נוגדי דלקת שונים (סטרואידים או NSAIDS כגון וולטרן), וכן בעזרת תחליפי דמעות ללא חומרים משמרים (דמעות מלאכותיות) כדי להקטין את החיכוך בין העפעפיים והפטריגיום.

    ניתוח להסרת פטריגיום. הטיפול הדפיניטיבי לפטריגיום הוא הסרתו בניתוח. קיימות שיטות שונות לניתוחי פטריגיום. השיטות המקובלות כיום כוללות שימוש בשתל לחמית ותפירתו באיזור הסרת הפטריגיום מהלחמית, שימוש במיטומיצין C מקומי בתום הניתוח, או שילוב של 2 השיטות. בניתוחים בהם משתמשים בשתל לחמיתי ניתן לבצע את עיגון השתל בעזרת תפרים או בעזרת דבק ביולוגי.

    ניתוח פטריגיום מתבצע ע”י מומחה למחלות קרנית. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, במסגרת אמבולטורית, נמשך כ- 30 כד 40 דקות, ובסופו יוצא המנותח עם תחבושת הצמודה לעין. במהלך הימים הראשונים לאחר הניתוח העין חבושה וזאת כדי לאפשר את צמיחת האפיתל המחודשת באיזור ראש הפטיריגיום (בקרנית). לעיתים יתכנו כאבים בעין המנותחת ביום הראשון שלאר הניתוח. העין תהיה אדומה וגרויה במהלך השבוע הראשון. הטיפול בשבוע הראשון יכלול טיפות של אנטיביוטיקה וסטירואידים. לאחר כשבועיים מוצאים התפרים מהלחמית. מכאן ימשיך המטופל להזליף טיפות של סטרואידים לעין המנותחת במשך 3 חודשים, כדי להקטין את התגובה הדלקתית לניתוח, וכדי להפחית את הסיכון בהישנות הנגע.

    קיים סיכוי של כ- 5% להישנות הפטריגיום ולצמיחתו מחדש לאחר הניתוח. במקרה כזה ניתן לבצע ניתוח חוזר.

    לחצו כאן למידע נוסף על ניתוח להסרת פטריגיום.

    תמונה 5 - שרטוט מהמאמר המדגים את השיטה המשולבת.

    תמונה 5 – שרטוט מהמאמר המדגים את השיטה המשולבת.

    במאמר שפרסמנו בעיתון American Journal of Ophthalmology  הצגנו שיטה לניתוח פטריגיום המשלבת שתל לחמית עם מיטומיצין C. שיטה זו הדגימה תוצאה קוסמטית מצויינת ולא נצפתה הישנות הפטריגיום באף אחד מן המנותחים.

    לחץ כאן לקריאת המאמר.

    שתפו ברשתות החברתיות:
    יש לכם שאלה? כתבו לנו ותקבלו תשובה אישית בדוא"ל מהרופא


    קראתי והסכמתי לתנאי השימוש
    שאלות גולשים:

    10/01/2013 המלצה למנתח פטריגיום

    שלום, אני בת 41 ובמהלך השנתיים האחרונות עברתי פעמיים ניתוח להסרת פטריגיום אצל רופאים שונים, שהאחרון ביצע השתלה מהלחמית. לצערי הפטריגיום חזר בשלישית ואני חייבת דחוף לעבור הסרה שוב.
    קיימת מחלוקת מי זה שצריך לנתח – פלסטיקאי של העין או מומחה לקרנית???
    אשמח להכוונה ולהמלצה על רופא טוב ומתאים.
    תודה י.

    שלום רב,
    ניתוח להסרת פטיריגיום מבוצע בד"כ ע"י מומחה לקרנית.
    כעיקרון - כל מומחה למחלות הקרנית בכל מרכז רפואי יכול לבצע לך את הניתוח.
    בברכה,
    פרופ' אבי סלומון

    לקביעת תורים