השתלות תאי אפיתל בקרנית

אחד האתגרים הגדולים ביותר בחקר הקרנית ומשטח העין הוא מציאת דרך לבודד ולגדל תאי אב אפיתליאליים של הקרנית. תאים אלו נמצאים בגובלת (לימבוס) שהוא הגבול שבין הקרנית והלחמית. בגובלת מצוייה כמות קטנה מאוד של תאי אב, המהווים את המקור ליצירת תאי אפיתל (תאי ציפוי) של הקרנית. במצבים שונים, כגון כוויות כימיות של הקרנית ומחלות דלקתיות כרוניות של משטח העין, נגרם הרס מתמשך של איזור הגובלת, שבהדרגה מפסיק לייצר תאי ציפוי תקינים. מצב זה נקרא כשל של תאי האב הלימבליים או limbal stem cell deficiency. כתוצאה, מחליפה את שכבת תאי הציפוי התקינים שכבת תאי ציפוי שמקורה מהלחמית. שכבה זו אינה חלקה והיא גורמת לחוסר סדירות פני הקרנית ולפגיעה בתוכנותיה האופטיות. בהמשך נוצר תהליך דלקתי כרוני הגורם לצמיחת רקמה צלקתית ולצמיחת כלי דם החודרים לקרנית. תופעות אלו גורמים לאובדן מלא ולא הפיך של שקיפות הקרנית, ולירידה קשה בחדות הראייה.

הטיפול במצב זה קשה מאוד. במצבים בהם נפגעת רק עין אחת, ניתן לבצע ניתוח מורכב שבו נוטלים שתלים מהגובלת של העין הבריאה ומשתילים אותם בעין הפגועה, לאחר הסרת רקמת הצלקת המכסה את העין. זוהי השתלת לימבוס אוטולוגית (עצמית). דוגמה לניתוח כזה ניתן לראות בדף אחר באתר זה. לחצו כאן לצפייה בסרטון המדגים ניתוח של השתלת גובלת מהעין הבריאה לעין עם חוסר תאי אב לימבליים, שנגרם מכוויה כימית קשה.
במצבים בהם שתי העיניים נפגעות – יש לחפש מקור אחר להשתלה. במצב זה ישנן מספר אפשרויות. אפשרות אחת היא השתלת רקמות:
1. השתלת רקמת גובלת מנפטר (שימוש ברקמת הגובלת הנותרת לאחר השתלת קרנית רגילה)
2. השתלת רקמת גובלת מקרוב משפחה (תורם חי שיש לו תאימות רקמות חלקית עם החולה)
בשתי השיטות הנ”ל, מכיוון שמקור הרקמה הוא זר (השתלה אלוגנית) – יש צורך בטיפול בתרופות נוגדות-דחייה למשך מספר שנים לאחר ההשתלה.

גידול תאי אפיתל מרירית הפה במעבדה על מצע ביולוגי.

האפשרות השניה היא השתלת תאי אב (תאי גזע) שעברו טיפול מעבדתי מיוחד. גם כאן קיימות מספר אפשרויות:
1. השתלת תאי אב מהגובלת של תורם חי. הדבר נעשה ע”י נטילת שתל רקמה קטן מהגובלת של תורם חי, בד”כ קרוב משפחה, וגידול תאי האב בתרבית תאים במעבדה. התאים מגודלים על גבי מצעים ביולוגיים מיוחדים, ולאחר תקופה מסויימת מועברים להשתלה בעין החולה.
2. השתלת תאי ציפוי מרירית הפה של החולה. הדבר נעשה ע”י נטילת שתל רירית קטן מתוך רירית הפה, וגידול תאי אפיתל בתרבית תאים במעבדה בתנאים מיוחדים, ועל גבי מצעים ביולוגיים שונים. לאחר תקופת הגידול במעבדה מועברים התאים להשתלה אל העין החולה.
במעבדתנו נצבר ניסיון רב בשיטה האחרונה – השתלת תאי אפיתל שמקורם ברירית הפה של החולה עצמו. היתרון בשיטה זו נעוץ בכך שמשתמשים בתאים אוטולוגיים (עצמיים) של החולה, דבר המונע דחייה של השתל (שעלולה לקרות כאשר מושתלים תאים ממקור של תורם זר).

מאמר סקירה המתאר השתלות תאים מרירית הפה לשיקום משטח העין.

במאמר סקירה שלפניכם נסקרות השיטות השונות להשתלות רקמה והשתלות תאים, ומסוכם הניסיון שנצבר במעבדתנו בשיטת השתלת תאי אפיתל מרירית הפה. כ”כ מוצגות התוצאות במספר חולים עם limbal deficiency בשתי העיניים שעברו את הטיפול הנ”ל.

לחצו כאן לקריאת המאמר.

לפניכם תמונות המציגות שני מקרים שבהן היה חוסר לימבלי מלא בשתי העיניים. בחולים אלו נלקחה דוגמה קטנה של רירית הפה, מתוכה גודלו במעבדה תאי אפיתל על גבי מצע מיוחד המוכן מקרום השפיר בשלייה, ולאחר שהתאים גדלו ויצרו משטח בגודל הרצוי, בוצע ניתוח ראשון שבו שוחזר משטח העין והושתלו התאים. בשלב מאורח יותר בוצעה השתלת קרנית רגילה.

חשוב לציין שהשתלת התאים יוצרת משטח עין חיצוני תקין, והיא מהווה בד”כ שלב מקדים להשתלת קרנית. בהשתלת קרנית המבוצעת מספר חודשים לאחר השתלת התאים, מוחלפת הסטרומה של הקרנית שבד”כ אינה שקופה בגלל תהליך ההצטלקות. שיטות אלו נמצאות עדיין בשלבי פיתוח התחלתיים, ועדיין חסר מעקב ארוך טווח כדי להעריך את תוצאותיהן.