הטיפול בקרטוקונוס – השתלת קרנית
השתלת קרנית מבוצעת כפתרון אחרון לאחר שלא ניתן יותר להרכיב עדשות מגע כל שהן. בניתוח נלקחת קרנית מתורם וחלקה המרכזי מושתל במקום החלק המרכזי של קרנית החולה.
השתלת קרנית לקרטוקונוס מוצעת כאפשרות האחרונה, כאשר המטופל אינו יכול יותר להרכיב עדשות מגע, או כאשר עדשות המגע לא נותנות יותר ראיה תפקודית סבירה.
הקרנית המושתלת מושגת מתרומת רקמה מנפטר. השגת התרומה מתאפשרת לאחר הסכמת משפחת הנפטר. בשל שיעורי הסכמה נמוכים קיימת בעיה של זמינות קרניות להשתלה, וכתוצאה משך ההמתנה להשתלת קרנית בארץ אינו קצר.
ככלל השתלת קרנית לקרטוקונוס הוא ניתוח בעל שיעורי הצלחה גבוהים. הקרנית אינה מכילה כלי דם ולכן אינה חשופה למערכת החיסונית כמו איברים אחרים. לכן הסיכון בדחיית הקרנית לאחר השתלה מוצלחת קטן יחסית להשתלות איברים אחרים.
קיימות מספר שיטות של השתלת קרנית. שיטה אחת היא השתלת קרנית מלאה, שבה מבוצעת הסרה מלאה של כל החלק המרכזי של הקרנית מהמטופל, והשתלת החלק המרכזי של קרנית התורם (תמונה 1). החלק המרכזי של קרנית התורם מעוגן להיקף של קרנית המקבל בעזרת תפרים עדינים (תמונה 2). תפרים אלו מושארים בקרנית למשך כשנה, ובמשך הזמן הזה נוצר חיבור בין הקרנית המושתלת ובין היקף הקרנית של המטופל.
בהשתלת קרנית שכבתית (DALK) מבוצעת הפרדה בין רוב שכבת קרנית החולה ובין החלק הפנימי (שכבת הדסמט ותאי האנדותל), כשהחלק הפנימי של הקרנית נשאר. מקרנית התורם מסירים את החלק הפנימי המכיל את תאי האנדותל, ומשתילים את גוף הקרנית על החלק הפנימי של קרנית החולה. ניתוח זה מונע את דחיית שתל הקרנית, מכיוון שתאי האנדותל (התאים הפנימיים בקרנית) אינם תאים זרים, אלא תאים של החולה עצמו.
לחצו כאן למידע נוסף על השתלות קרנית.
לחצו כאן לצפייה בסרטי ניתוחים המדגימים השתלות קרנית שונות.
שיטה נוספת להשתלת קרנית מבוססת על הסרת החלקים הקדמיים של הקרנית, והשארת החלק האחורי של הקרנית (השכבה הפנימית המכילה את תאי האנדותל). שיטה זו נקראת השתלת קרנית שכבתית או השתלת קרנית חלקית (DALK). בניתוח זה משתילים את החלקים הקדמיים של קרנית התורם. היתרון בשיטה זו הוא בהקטנת הסיכון לדחיית השתל.
עוד על השתלות קרנית – ראה בפרק על השתלות קרנית.